<h1>תוספות תלמיד ר"י הזקן — ב"ק</h1>
<h2>דף ב.</h2>
[ב"ק פ"ה ע"ב] אמר רבא קיטע ידו נותן לו דמי ידו. נראה לפרש דקיטע ידו ושיבר רגלו היינו לאו דוקא קאמר ידו אחת ורגלו אחת, אלא קאמר שתי ידיו ושתי רגליו, דומיא דסימא את עינו. דהא סימא את עינו לא מצי לפרושי דסימא עין אחת ולא יותר, דהא כיון שרואה בעין אחת עדיין ראוי למלאכה שהיה ראוי קודם [דהיינו] לשמר הפתח. ועוד צריך לומר דקיטע ידיו ושיבר רגליו וסימא עיניו, זה לא היה הכל באדם אחד, שאם כן שהיה באדם אחד אם כן היאך היה מטחינו בריחים כיון דקיטע ידיו. וא"ת אמאי נקט בשיבר רגלו כאילו שומר את הפתח, [היה לו] ליתן לו כאילו נוקב מרגליות. וי"ל דנקט מילתא דשכיחא כגון שמירת הפתח, דהא נוקב מרגליות אין זה שכיח. וא"ת חרשו אמאי נותן לו דמי כולו, והא אמרינן בערכין דסומא וחרש נידר אלמא דהוא שוה [מידי]. וי"ל דהתם מיירי בחרש בידי שמים. ועוד י"ל דקיטע ידו ושיבר רגלו היינו ידו אחת דווקא, ולא אמרינן דומיא דעינו, דעינו ודאי שתי עיניו קאמר כדפרישית. והכל איירי באדם אחד וה"ק קיטע ידו נותן לו [כאילו הוא] שומר קישואין, שיבר אחר כך לזה רגלו [נותן לו] שבת כאילו שומר את הפתח. אבל כשומר קישואין [לא], דהא כיון שאין לו כי אם רגל אחת אינו יכול לילך סביב השדה ולשומרו. סימא עינו נותן לו דמי עינו שבת, כאילו מטחינו בריחים ביד אחת שיש לו, חרשו לזה שסימא, נותן לו [דמי כולו]. אבל חרשו לחודיה בהא אינו נותן לו דמי כולו, ובר נדר וערכין הוא דהא שוה מידי. ולא [נהירא], דהא לפי פירוש זה יש לו יותר כי קיטע ידו ושיבר רגלו וסימא עינו (יותר) מהיכא דקיטע ידו ושיבר רגלו לבד, דהא יותר הוי [ליה כשהוא] מטחינו בריחים משמירת הפתח. הר"י.
